בריאות וחיים

ללא דיכאון

בריאות של גוף או בריאות של נפש, מה יותר חשוב? 

אין לי תשובה ברורה לזה. עם השנים הכרתי אנשים שנפגעו משני הקצוות של החולי. מצד אחד, אם מחלה פגעה בך, ולו גם בקצה האצבע, כל כולך נשאב אל תוכו והתפקוד נפגע. כל הכוחות הנפשיים שלך מגויסים לטובת החלמת הגוף הפגוע, ואינך פנוי רגשית לשום דבר אחר. 

מהצד השני של המפרש ניצב האיום של נפש פגועה. האדם נראה שלם כביכול, אך בתוכו הוא שבר כלי. יכולת ההענקה שלו יורדת לאפס משום שכדי להושיט כתף למישהו, אתה צריך שהעוצמות הפנימיות הטבעיות שלך יעבדו כמו שצריך. לא סתם אומרים נפש בריאה בגוף בריא. הבעיה היא שזה לא תמיד תלוי בנו, החיים מערערים ומשקשקים אותנו גם מבחינה גופנית וגם מבחינה נפשית. 

קיימת דרך שלישית, המייצרת גשר שכמעט ואינו תלוי במשאבי הגוף והנפש. קוראים לזה חוכמת הקבלה. העקרונות הנלמדים שם מורים לאדם כיצד לעלות מעל מצוקות גוף ונפש ולשמש את סביבתו כמעט מבלי להתייחס למצבו הוא. זה נראה על פניו כבלתי אפשרי, אבל מי שטעם את הטעם של הנתינה מתוך הכרה של תכלית הבריאה, יודע במה מדובר. 

בהדרגה אתה מתחיל לזהות שאתה נמצא כאן, בעולם הזה, ככלי לשמש את יוצרו, וכל האמצעים כשרים. כאבי הגוף הופכים לזמזום טורדני ברקע, ואתה מתגבר ועובד מעליהם. ראיתי אנשים השקועים בלימוד ועשייה מתוך חוכמת הקבלה, שחוו מכות קשות בתחום הבריאות, גם של הגוף וגם של הנפש. הם לא בהכרח נרפאו, לעיתים המחלה קיננה ולא הרפתה, עד שהגיע יומם להיפרד, אך תחושת התפקיד ליוותה אותם בדרך והפכה את החולי לזניח. זה נשמע בלתי הגיוני, כי מה כבר יותר חשוב לאדם מהחיים עצמם. מסתבר שיש משהו חשוב יותר, אך לרוב הוא נסתר מעין. 

מעטים אלו שזוכים להכיר את היהלום החבוי הזה, ואלו שזכו במתנה הזו, היא תלווה אותם עד קצה מסלול החיים הזה, ואף תמתין להם כשיופיעו שוב בעולמנו למסלול חיים נוסף. נשמע מיסטי אולי, אך זוהי האמת לאמיתה. נסו וראו, כי טוב השם.