בריאות וחיים

ללא דיכאון

אומרים שמצע הגידול של הקורונה הוא שנאת חינם. מה זה אומר? זה אומר שיש רשת של קשר בין בני אדם שמסוגלת ליצור מציאות של מגפות עולמיות. נשמע מופרך, כי ביום-יום שלי, ושל כל אחד בעצם, אין כל כך הרבה שנאה, ועוד שנאת חינם. רוב הזמן אנחנו עסוקים בסתם שגרה, לא? 

ובכן, אספר לכם סיפור קטן על עצמי, כי רק על עצמי לספר ידעתי. עברנו לבית חדש לפני כחודשיים. הבית הוא בית פרטי, עם גינה ושער. הכלבה המרדנית שלי מאוד רצתה להכיר את השכונה ואני כבר מכירה אותה, את הכלבה זאת אומרת, ויודעת שטיולי הבוקר איתי לא מספיקים לה. בוקר אחד החלטתי לפתוח את השער ולראות מה היא תעשה. היא החלה לרוץ במורד הרחוב, הסתובבה קצת וחזרה הביתה. ראיתי כי טוב והפכתי את זה להרגל קבוע, כשבכל יום הכלבה הופכת לקצת יותר פראית ונועזת מהיום שלפניו.

שכן מהרחוב הזהיר אותי שלא לעשות זאת יותר ולא התייחסתי אליו. עבר עוד יום והשכן שלח פקח עירייה כדי לקנוס אותנו על התנהלותנו עם הכלבה. מאז שזה קרה, ולמרות שידעתי בתוך ליבי שיש צדק במעשיו, נשטפתי בגלים של שנאה יוקדת. מידי יום אני חולפת על פני ביתו, לא אומרת דבר. גם פני אינן מסגירות את רחשי ליבי, במיוחד עקב המסכה המסתירה היטב את הרגשות הנשגבים האופפים אותי. לזה קוראים שנאת חינם, והיא מתרחשת בליבנו כל הזמן. אנחנו שונאים מהר ובקלות. לא נוטים לסלוח ושומרים את רגשות הטינה השליליים מכל משמר, שמא נשכח חס וחלילה, ונסלח, השם ישמור. 

אם באמת יש מערכת כוללת המזהה ואוספת את כל מצבי השנאה הסתמיים הללו הנאגרים מאדם לאדם, לכדי מצב אחד כללי וגדול, אז הקשר בין קורונה לבין שנאת חינם יכול בהחלט להיות. קל לנו לדבר על שנאת חינם בפוליטיקה, בין מגזרים שונים, בין עמים. מה שקשה יותר זה להודות בשנאת החינם הפרטית, האישית, המיותרת כל כך.

זהו, החלטתי לשחרר את השכן מכבלי השנאה הפרטית שלי. הוא לא יודע את זה בכלל, אבל אני רוצה לתרום את החלקיק הקטן שלי לריפוי הקשר האנושי. מזמינה גם אותך לנסות.