בריאות וחיים

ללא דיכאון

גדלנו על פי דחפים שהטבע קבע לנו. בנות שיחקו בבובות, התאמנו להיות יום אחד אימא, הבנים שיחקו במכוניות, כדורגל ושוטר. הם התאמנו להיות גברים. בכל מקרה לכולנו היה ברור שיום יבוא, נתחתן, נקים משפחה ונוליד ילדים. זה היה טבוע בנו ולא היו לנו ספקות בכך, אפילו ממש רצינו בזאת, הרגשנו שזה חלק מהזכויות שלנו לא החובות.

התחתנו צעירים ולא חשבנו הרבה מעבר למה שהטבע הכתיב לנו. בשנים האחרונות הילדים נשארים עד גיל מאוחר לגור עם ההורים, לא ממהרים להתחייב להקים משפחה. אמנם הרבה ילדים עדיין לומדים לימודים אקדמאים אך לא ממהרים להתחיל לעבוד, עדיף כמובן ליהנות ממה שיש כאן ועכשיו וחתונות נדחו לסוף שנות השלושים במקרה הטוב. ישנם גם צעירים שלא רוצים כלל להתחתן ולא מבינים בכלל בשביל מה כל המחויבות הזו ובנוסף יוקר המחייה וקניית דירה לא נראית באופק. הצעירים שכן החליטו להתחתן הקימו הפקות ענק במאות אלפי שקלים, עשו מכל עניין החתונה פרויקט עצום ופיזרו הון שאין להם וכל השמחה וששון יצאו מכלל פרופורציה. כל אלו היו נורות אזהרה שמשהו כאן ממש לא תקין וכל זה צריך להשתנות. 

וירוס הקורונה שם לכולנו 'כרטיס אדום'. קול הרעש והצלצולים נדם, החתונות הפכו לאירועים קטנים מאוד מצומצמים ומשפחתיים ונראה שהווירוס הקטן הזה החזיר אותנו לשפיות. בזמנים אלו שהתקהלויות הן מחוץ לתחום, החתונה קיבלה בחזרה את המשמעות הפשוטה והמקודשת שלה – להביא בברית הנישואין שני אנשים שהגורל הפגיש ביניהם, בחיק משפחתם המצומצמת ועם היקרים להם מכל.

"החתונות הפכו לאירועים קטנים מאוד"

החתונות היום מסמלות אולי את המהפכה שהאנושות עוברת. במהירות שהווירוס קורונה מתפשט, חתונה המונית אחת יכולה לחסל את כולנו. הנוהג של חתונה המונית כמופע בזבוז ראוותני שהנציח את היחיד במרכז הבמה של הריקנות הפנימית נמוגה כלא הייתה ופינתה את מקומה למחשבה איך אנו שומרים על יקירינו שיהיו בריאים ולא ידבקו בווירוס. הווירוס עזר לנו להבין מה באמת חשוב ומה אני רוצה שישמר במאגרי הזיכרון שלי ושל אהובי. המשמעות שהשמחה היא העיקר, האושר האמיתי נמצא מתחת לאפנו הוא לא עולה כסף ולא זקוק לשלש שמלות בערב אחד, הוא נמצא ביננו בקשרים טובים ויפים שנרגיש זה לזה. החתונה שמסמלת את התחייבות האהבה, המשך הדור הבא והקשר שלנו כחלק בלתי נפרד מהטבע מקודשת מחדש.