בריאות וחיים

ללא דיכאון

מופנמת

כשאדם מנסה להיות משהו אחר זה יוצר בו מתח, מתח לאורך זמן יוצר הפרעה והרגשה שאם אני לא מצליח להיות מה שאני חושב שאני צריך להיות אז משהו לא בסדר איתי ומשם הדרך קצרה לרגשות של דיכאון.
לדוגמה, יש סוגי אנשים שהם מופנמים, הם מיעוט כי רוב העולם הוא מוחצן ונראה שככה צריך להיות והוא חושב שאם גם הוא יהיה מוחצן הוא יצליח, שם בדיוק הבעיה, אנשים מופנמים קולטים את העולם בצורות שאנשים שהם לא כאלו, לא יצליחו לראות, יש להם תובנות ותפיסות מדהימות,
המחשבה שלהם עמוקה, בדיונים הם יבינו הכל ויגיעו למסקנות במהירות אבל לפני שהם פותחים את
הפה הם חושבים מה זה יעשה למישהו שחושב אחרת מהם ונכנסים לחשבונות עם עצמם ואז מישהו
אחר כבר נכנסם והתחיל להגיד מה שהוא חושב והמומנטום נעלם ואז שוב הם מוצאים את עצמם
במעגל חיצון ומרגישים שהם יוצאי דופן.
הם ישגשגו רק אם יכירו ביכולות שלהם אבל בעולם אקסטרוברטי (מוחצן), האינטרוברט (מופנם), לא
בא לידי ביטוי.

מה שקורה אז זה משהו שיכול להיתפס כדיכאון, מרוב מאמץ לנסות להתנהג "כמו כולם" הם מאבדים את עצמם ונכנסים למצב של לחץ ו"דיכאון", הכדור שהם יקבלו יוציא אותם מהלופ והם לא יתעסקו עם חשיבה מעמיקה ומורכבת ויהיו יותר פנויים לפתוח את הפה ולהביא לידי ביטוי ובכלל להיות יותר מוחצן אבל תוך כדי כך הם יאבדו את מה שמייחד אותם ואת היתרונות והיופי שבחשיבה היצירתית שלהם והעולם איבד עוד קול שהיה יכול לתת לו צבע ועניין.

הקלות הבלתי נסבלת של חלוקת הכדורים נוגדי הדיכאון מסמלת את התקופה הזאת, אנחנו מאבדים אנשים מיוחדים וממש מסממים אותם. כל מה שעלינו לעשות זה לזהות את המופנמים, לתמוך בהם, להראות להם שזה בסדר להיות שונה ומיוחד ושהיתרונות של צורת החשיבה שלהם היא משהו שהעולם שלנו זקוק לו במיוחד בזמנים כמו אלו. תנו להם יד, זה יציל אותם ואותנו.