בריאות וחיים

ללא דיכאון

עצב
עצב

המחלה הנפוצה ביותר במאה שלנו היא דיכאון. מספר האנשים הנעזרים בתרופות הרגעה הולך
ועולה עם הזמן. 1 מתוך 6 בוגרים המהווים 17.6% מכלל האוכלוסייה, התמודד במהלך חייו מצב של
דיכאון או חרדה. 1 מכל 10 סבל מכך בשנה שקדמה לסקר שנעשה בשנים 2003, 2004. מאז אחוז
הלוקים בדיכאון או חרדה עלה ובטח בתקופה האחרונה בחסות הקורונה. בכל הארצות בהן נערך
הסקר וגם בישראל הסיכוי להופעת הפרעות דיכאון וחרדה בקבוצות הגיל הצעיר היה גבוה מקבוצות
הגיל המבוגר יותר. נשאלת השאלה: מדוע? אנסה, כהדיוט, לא כאיש הנמנה על צוותי בריאות
הציבור להסביר זאת.
העולם המערבי הוא עולם של שפע, אנו חיים בדור שמורגל בצרכנות מוגזמת, בתקופה זו הכל
בהישג יד, הכל מול העיניים. הכל מהיר, תזזיתי, מהרגע להרגע. אני רואה, אני רוצה, אני מקבל!
מרוב המוצרים כבר קשה לרגש ולעורר את הצעירים. עולם הצרכנות הפך אותנו לאנשים של
חיצוניות. המותגים, הטרנדים, העוד ועוד תפסו מקום מרכזי בחיים. המראה החיצוני, הלבוש,
האיפור, ארון הבגדים, מספר פרטי האופנה, הבית בו אני גר, המכונית של אבי הם אלה שבוחנים
אותי בעיני חבריי. בחברה כזו שאנשים נבחנים על פי החיצוניות שלהם טבעי שכבר מגיל צעיר מאוד
הופכים להיות תחרותיים. החברות מנצלות את האופי התחרותי שרכשנו ומנצלות זאת היטב כדי
להתעשר. אנחנו מתחרים עם האחרים כדי להיות במקום הראשון, או לפחות השני או השלישי, אך
במקום במקומות אלה יכולים להיות רק 3. מי שמשתתף במשחק התחרותי הזה ולא מצליח נתקף
בייאוש שמוביל לחוויה מייסרת ומדכאת. מאידך יש רבים שמראש יודעים שאין להם סיכוי בתחרות
ומרימים ידיים וגם הם נמצאים במעין חרדה מתמדת.
בעולם כזה שהחיצוניות היא חזות הכל החיים הם חסרי תוכן ומשמעות. חיים כאלה הם חיים ריקניים,
משעממים ומדכאים. אם אין משהו שהוא מעבר, שהוא לנשמה איך לא נהיה מדוכאים? בייאושם
הצעירים מחפשים אחר ריגושים חיצוניים. חלקם מחפשים זאת בשימוש של כל מיני חומרים שעלולים
לפגוע בנפש. יש המחפשים ריגושים בחוויות מיניות טרם זמנם, או תוך כדי ניצול אחרים ואף הם
נפגעים מכך נפשית. יש המוליכים עצמם לקצה וגם שם עלולים להיפגע נפשית.
מה הפתרון? להפוך את הקערה על פיה. להציע לדור הזה חיים של משמעות פנימית, להציע לו
התעמקות בלימודים, בחוויות של למידה פנימית. לחנכו לשיתופי פעולה, להוציא את התחרותיות
ממערכות היחסים בין בני אדם ואם להשאירה אז רק במקומות של מי עושה יותר למען הכלל, מי
מתחשב יותר באחרים.