בריאות וחיים

ללא דיכאון

חברות נפגשות כל בוקר שעה קבועה(שמונה ארבעים וחמש) קוראות תהילים קטעים נבחרים מדברות מכל הלב כל אחת מוסיפה כל אחת מרגשת מהתרגשות ביחד כבר שנים כל אחת מילים שושנים כמעט כבר בסוף נשמע קול עדין וקצת אפילו מהסס המנחה אומרת אם זה קשור אז בטח "כן כן" אומר הקול העדין קשור ….

והנה אהובות הסיפור " לפני שנתיים שלוש לא זוכרת  בדיוק נערך מפגש שהיה אמור להיות מוקדש למטרות חיבור ואהבה. אז באנו אמרנו שלום קצר ורצנו לים כל אחת לעצמה נהנות מהים השחור. כך עברו מספר ימים ולא נוצרו קשרים מיוחדים, ואז לפתע בא לבקר כאב בטן נוראי. כולנו נפלנו והסתגרנו בבית בלי כמעט יכולת לזוז .לא ויתר על אף אחת. ככה סגורות ומיוסרות צמחה האהבה גדל החיבור חיבור משגע. עד היום כשנזכרת לא מאמינה כמה פתאום אהבנו.  עד היום אני אומרת שאנחנו "זכינו" לניסוי הראשון. וירא אלוהים כי טוב ונתן לעולם את הקורונה.

יום אחד הגיע אורח אל הכפר שלנו להתארח. האורח, שלן את הלילה בכפרנו הקטן והחדש, כפר  שהקמנו יחד כמה חברים  באדמת טרשים בתולית, פגש השכם בבוקר את חברתי ואותי עסוקות בדו שיח סוער. פנה אלינו ואמר :"אני מבין שעד שאתן לא פותרות את בעיית הטוב והרע בעולם אתן לא רוחצות כלים". "נכון, אנחנו תמיד בדין ודברים, רוצות להבין, קוראות בספרים, מנסות את כל השיטות וכל הדרכים, מגדלות כל אחת ארבעה ילדים, דורשות ושואלות: "מה זה הכל צפוי והרשות נתונה? לומדות יחד, נפרדות לשעה קלה שוב חוזרות ומחכות לתשובה. כך עברו ארבעים שנה"

-"אני רואה שעד שלא הגיעה הקורונה לא היה לך צחוק כזה מתגלגל" צוחקות ביחד, גם אני מופתעת בדיוק כמוה. – "אבל את מסכימה אתי שהוא ממש גאון??? איך המציא כזה קורון קטון שמחבר את כל השמונה מליון?" -"את יודעת קשה זה רק מה שלא מבינים, הרי רואים שיש פה את מידת הרחמים." -"הגשם הזה, הטבע הזה שנותן לנו את כל הזמן להתבונן ולראות, אז מה אם לכאורה אנחנו  לבד? הרי כולנו יחד באותה סירה!"

יש כאן עדינות וחמלה, יש זהירות ודרך פתוחה, לעולם נקי נשכח ממלחמות. עולם חדש לאט לאט מבריא. כן, זוהי האהבה בימי קורונה, זה וירוס הקטן ששלח לנו משמים

כדי לתת לנו את הזמן לתקן את העולם. "היי את שוב מתגלגלת מצחוק חברתי היקרה".